<h1>בה"ג הלכ' פאה</h1>
<h2>דף כג.</h2>
ולא מתבעי למישבק פאה אלא בסוף שדה כי היכי דתתדע דפאה ניהי. (חולין קל"א:) ולא מיתבעי ליה למיהוי ליה בגוה טובת הנאה לא בלקט ולא בשכחה, מ"ט דעזיבה כתב בהו. ולא מתבעי ליה היכא דאית ליה פאה למימר ליה לקריביה עני איתא שקליה את להא פאה, דתניא (שבת כ"ג. תוספתא פ"א ה"ו ותו"כ פר' קדושים) אר"ש מפני ארבעה דברים אמרה תורה אל יניח אדם פאה אלא בסוף שדהו מפני גזל עניים ומפני בטול עניים ומפני מראית העין ומפני הרמאין, מפני גזל עניים שלא יראה שעה שאין שם אדם ויאמר לקרובו עני לך קח פאה זו, מפני בטול עניים כיצד, שלא יהו עניים יושבין ומשמרין ואומרים מתי יניח בעל הבית פאה מתי יניח פלוני פאה, אלא מתוך שהוא בסוף הולך ועושה מלאכתו ובא ונוטלה באחרונה, ומפני מראית העין כיצד, שלא יהו עוברין ושבין אומרין תבא מארה לפלוני שלא הניח פאה בשדהו שהרי אמרה תורה (ויקרא י"ט, י') לא תכלה פאת שדך לקצור, ומפני הרמאין כיצד שלא יאמרו כבר נתננו, שלא יניח את היפה ויתן את הרע.
